בנם-יחידם של שרה ויצחק, נולד ביום כ"ג בניסן תרפ"ז (27.4.1927) בתל-אביב. למד בבית-החינוך ובגימנסיה "הרצליה" בתל-אביב. מגיל 13 התמסר לאימוני ה"הגנה", שלא הזניחם בכל עת. עם סיימו את הגימנסיה התגייס לפי צו המוסדות הלאומיים כנוטר לשנת-שירות. עם שחרורו מהנוטרות רצה ללמוד גיאולוגיה כדי להתקדם בידיעת הארץ ולהכיר את האוצרות הטמונים בה. מתוך נטייה עמוקה למקצוע היה מרבה לאסוף אבנים, שהביאן מכל טיול וסיור ברחבי הארץ. אולם מאחר שבאוניברסיטה העברית בירושלים לא היתה פקולטה לגיאולוגיה ולהצעת הוריו שילמד בחוץ-לארץ לא הסכים, כדי שלא לעזוב את הארץ במצב החמור ששרר, נרשם לטכניון בחיפה ללמוד הנדסת-בניין.

התגייס מיומה הראשון של מלחמת-העצמאות. תחילה הדריך - על הכרמל ובוואדי רושמיה. עם גבור הקרבות עבר ליחידה קרבית ולהערות ידידיו כי כבן-יחיד זכאי הוא להישאר בהדרכה ענה כי היה מתבייש כל ימי חייו אילו שירת בימים כאלה בהדרכה. עם יחידתו בחטיבת "גולני" התנסה בקרבות קשים על גבול "המשולש", בעמק ובגליל התחתון. חבריו לקרבות מספרים שגם בהיותו בצבא, מיד עם תום הקרב, היה עוסק באיסוף אבנים. יעקב היה מסור בלי גבול להוריו והביע את דאגתו להם גם במכתביו האחרונים, שבהם הורה להם כיצד להתגונן בשעת ההפצצות. באחד ממכתביו האחרונים בו תיאר את עמלם הקשה של הלוחמים, כתב: "התנאים הם די קשים והמאמץ הוא עצום, ממש קשה להאמין שאפשר לעשות כל כך הרבה, אך המטרה העומדת לנגד עינינו, הניצחון, מכסה על העייפות, ומאפשרת לעשות עוד ועוד". הוא השתתף עם מחלקתו בקרב על אחד המשלטים, במקלע "שפנדאו" אשר הוציאו מידי מקלען שנפל. בחפותו על חבריו נפגע מכדור בראשו ונפל, ביום ד' בסיוון תש"ח (10.6.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות הצבאי בעפולה.